פרספקטיבה של מטופל

לפני כשנה קיבלתי ממטופל יקר מכתב לסיום טיפול. התרגשתי מאד לקבל את המכתב גם בגלל שהוא מסכם במילים מקסימות ויצירתיות את האמונה שלי לגבי מהו טיפול. החלטתי לפרסם את המכתב ובהמשך להוסיף המשגה כדי שאוכל להיעזר בו ללימוד מטפלים צעירים. כמובן שקיבלתי את אישורו של דרור להשתמש במכתב שכתב.
 

אמיר היקר,

מתקן טיפוס.
 
באמצע החצר בגן, עומד שלד ממוטות מתכת של בית קטן, צבוע אדום. ליד כל אחד מארבעת עמודי הבסיס ניצב כיסא פלסטיק קטן.
המתקן הוא משאת נפשם של ילדים וילדות רבים. 'תרים אותי למעלה' הם קוראים לי, ואני מסרב, בנימוס וחיוך. אני אומר: 'את תעלי למעלה בעצמך',  'אני אסתכל ואתה תצליח לבד', 'אתם תטפסו לבד'.
 
כיצד מלמדים ילד לטפס על מתקן הגבוה ממנו פי שניים עד שניים וחצי?
 
1.מכירים אותו. מתלהבים מלהכיר אותו. מקדישים לו זמן, חושבים עליו, מתרכזים בדבריו, שמים לב למצב רוחו, לצרכיו, לכוונותיו. מתקרבים אליו.
 
2.נמצאים איתו. מחזיקים את ידו כשצריך, הולכים איתו למקום ממנו הוא חושש, שמחים איתו בשמחתו, כואבים את כאביו, משתתפים בחייו.
 
3.מעודדים אותו. הניסיון הוא מה שחשוב. מספרים על ניסיונותיו לאחרים ומתגאים בו. נוצרים יחד את הרגעים החשובים האלו, חוגגים אותם.
 
4.מדגימים בפניו. גם לי, כמו לו- קשה, גם לי- שמח, גם לי- עצוב, גם אני- מצליח... ולא מצליח, וכועס, ונרגע, ומוותר, ומנסה שוב.
 
5. שמים כיסא ליד עמוד הבסיס של המתקן.
 
6. מחכים בסבלנות ומאמינים בכל הלב.
 
אני יושב ליד מתקן הטיפוס, ובפעם השלושים וכמה מאז שהתחלתי לעבוד כגנן, אני רואה ילד קט או ילדה זעירה, עולים על הכיסא ומחזיקים בעמוד בהתרגשות ויראה. רגליהם רועדות קלות, אך הפעם אינם מסתכלים לכיווני.
הידיים לופתות את העמוד, והרגליים עוזבות את הכיסא. יד עוברת יד, הנשימה מעמיקה, סומק עולה בלחיים ומקץ שלוש העברות יד הם מגיעים לקורה העליונה.
חלקם מעזים אז גם להרפות ולצנוח ארצה ואחרים מחכים שאבוא להציל אותם.
"דרור, הצלחתי! הצלחתי!!!"
אני נלהב, אולי יותר מהם, קורא  בקול כמותם, רץ לכל עבר ומתפאר בהישג הכביר.
אחרי החיבוק, אני מחניק את דמעות ההתרגשות בגרוני ואומר "עכשיו תנסי להגיע לקורת הגג של המתקן.
 
אמיר היקר, החיים הם מתקן טיפוס, הגנן הוא אתה ואני הילד. בזכות החום והביטחון, הליווי, העידוד, השיקוף והכנות, השיתוף, הסבלנות והאמונה בי, הגעתי לקורה הראשונה של חיי הבוגרים.
אני מודה לך מקרב ליבי על התרומה המופלאה שתרמת לחיי עד כה, ואשר במידה רבה בזכותה עברו עליי בשנים האחרונות השינויים המשמחים ביותר שיכולתי לאחל לעצמי.
אני מודה לך גם בשם בני משפחתי והקרובים לי, אשר ללא ספק נתרמו על ידי האיזון והשיקול שהוספת לחיי.  
 
תם פסוק בינינו, אך אולי לא הפרק, אנסה להמשיך "פשוט להירגע" כפי שלימדת אותי,
 
  באהבה רבה, הוקרה והערכה.

אמיר זוהר פסיכולוג קליני בכיר טיפול פסיכולוגי פרטני וטיפול זוגי - קליניקה בנתניה גבעתיים ואילת

  • w-facebook
  • Twitter Clean
  • White Google+ Icon