המאמר ניכתב עבור אתר של מרפאה לטיפול בפסוריאזיס של ד"ר בלייכר. מניסיוני, מטופלים של המרפאה מגיעים להישגים טיפוליים מרשימים. כתובת האתר psoriasisclinic.co.il

התמודדות  עם ההשלכות הנפשיות של מחלה כרונית כמו פסוריאזיס

הצלחה בטיפול בכל מחלה ובעיקר במחלה כרונית, דורשת תהליך נפשי של התמודדות. התהליך חיוני כדי שנטפל באופן אפקטיבי בבעיה. התהליך דורש בראש ובראשונה הכרה בכך שהמחלה קיימת, ובהמשך תהליך עיכול נפשי של משמעויות המחלה כמחלה כרונית והתמדה בתהליך הטיפולי.

 

 ההכרה בקיומה של המחלה - הכחשה או חיפוש פתרונות רפואיים.

  הסימפטומים של הפסוריאזיס יכולים להופיע באופן איטי והדרגתי או באופן פתאומי, אקוטי ונרחב. במקרים של הופעה אקוטית ונרחבת בדרך כלל פונים באופן מיידי לקבלת עזרה רפואית. כאשר הסימפטומים מופיעים באופן הדרגתי יש מטופלים הניגשים מייד לאבחון ולטיפול ואחרים נוטים להתעלם מהבעיה עד שהיא מחריפה.

 אנשים שונים אחד מהשני במידה ובמהירות בה הם מוכנים להודות בפני עצמם כי הם סובלים ממחלה כרונית. מטופלים רבים מתקשים לקבל ולעכל את העובדה שהסימפטומים לא נעלמים מעצמם  וכי מדובר בבעיה שללא טיפול עלולה להתפשט ולגרום לסבל רב ולפגיעה רבה יותר באיכות החיים.

 מדוע אנשים נוטים להתעלם מהסימפטומים ולהתנהג כמו "בת יענה" ?

 אף אחד לא רוצה להיות חולה, כולנו רוצים להיות בריאים, צעירים ויפים. לרבים מאיתנו ההכרה בכך כי אנו סובלים ממחלה כרונית גורמת לתחושה של פגיעה, כעס, דכדוך, חוסר אונים,חשש,דאגה,פחד. לעיתים הנגעים גורמים לפגיעה באסטטיקה של הגוף ולתחושות של גועל ודחייה ביחס לגוף. יש המעדיפים להתעלם מהנגעים ככל האפשר, להימנע מטיפול . ההימנעות עוזרת לשמור על האשליה ש"הכול בסדר" – אשליה שללא ספק תתנפץ בשלב בו המחלה תתפשט ותהיה קשה יותר לטיפול.

 מה עוזר באופי המחלה להתעלמות ולהימנעות מטיפול?

 ראשית,במרבית המקרים התפשטות המחלה איטית ולכן האדם מתרגל באופן הדרגתי למצב החדש. ההתפשטות ההדרגתית "עוזרת" להכחשה ולהזנחה.

שנית, מדובר במחלה שאינה גורמת לפגיעה בתפקוד או בהתדרדרות של מצב "רפואי",אלא לפגיעה באיכות החיים, עובדה זאת עוזרת להתעלמות.

שלישית, רבים מתקשים להתמודד עם הקושי האסתטי שבטיפול בנגעים ומעדיפים להתעלם מהם ולא לראות בעצמם את הנגעים המתפשטים.

רביעית, הטיפול דורש התמודדות אקטיבית מצד המטופל וכרוך בטיפול יומיומי. אנו רגילים להיות פסיביים בתהליך הריפוי, להגיע לרופא, לקבל תרופה ולהבריא, ומתקשים עם הצורך בהתמודדות יומיומית אקטיבית.

חמישית, הטיפול כרוך בהוצאה כספית לא מתוכננת, לעיתים החיסכון בהוצאה הכספית עדיף על פניי ההכרה במחלה ובצורך בטיפול.

 

כמובן שהדרך היעילה להתמודדות היא החיפוש אחר טיפול אפקטיבי והתמדה בטיפול .

 

מציאת טיפול אפקטיבי מגביר את האופטימיות, תחושת השליטה ואת יכולת ההתמודדות.

 

 מהותו של תהליך העיכול הנפשי.

 תהליך העיכול הנפשי הוא תהליך ההתמודדות עם הרגשות והעמדות של האדם ביחס למחלה שלו. לעיתים התהליך מעלה רגשות של כעס "למה זה מגיע לי", ייאוש "אני לא אצליח להיפטר מהנגעים לעולם",אשמה "בטח עשתי משהו שהביא עלי את המחלה, הייתי צריך לנהל את חיי אחרת", האשמה "כל הלחץ שהעבודה גורמת לי חייבת לגרום למחלה כלשהי" או " למה הרופא לא עשה משהו כדי למנוע את התפשטות הנגעים", בושה " אני לעולם לא אוכל לכת לים ולחשוף את עצמי...מה יחשבו עלי אם יראו את הנגעים בגוף שלי", פחד "המצב יחמיר ומי יודע עד להיכן הוא עלול להידרדר", נקמה "הגוף בגד בי, אני לא מכיר בו ולא אטפל בו".

הרגשות והעמדות המתוארים לא חייבים להופיע אצל כל אדם, לעיתים חלקם יופיעו. כמו כן הופעתם יכולה להיות בעוצמות שונות החל מעוצמה מינימאלית, כמעט ולא מורגשת , וכלה בעוצמה קשה ומשתקת. לעיתים הרגשות מודחקים ואדם לא חווה אותם, אבל התנהגותו מרמזת על קיומם, למשל אדם שהופך להיות מדוכא או לחוץ וכעסן, או אדם שמפסיק את הטיפול ומזניח את עצמו או לחלופין אדם שלא מפסיק לעסוק ולדבר על הנגעים.

 

הפיתרון של תהליך העיכול הוא מצב ההשלמה, הבעייתיות היא היתקעות באחת העמדות או הרגשות שתוארו למעלה.

 כאשר אדם מגיע להשלמה הוא לא אוהב את הנגעים, אבל לא מייחס להם משמעויות ורגשות עודפים. ההתייחסות למחלה היא כאל רע הכרחי, שמצריך טיפול מתמיד. ההתייחסות לטיפול הופכת להיות כמו להרגל של צחצוח שיניים ומתפתחת ההרגשה האופטימית של יכולת השליטה בנגעים.

 

במידה והמטופל "ניתקע" באחת העמדות והרגשות השליליים קיים סיכון כי הוא לא יצליח להתמיד בטיפול וכך המצב עלול להחמיר. מעבר לכך עלולות להיות למצב השלכות שליליות לגבי תחומי חיים אחרים. רגשות אלו עלולים לפגוע באיכות החיים יותר מאשר הפסוריאזיס עצמו. מיקרים אלו מצריכים עזרה באמצעות ייעוץ או טיפול פסיכולוגי.

 

של מי האחריות?

 רבים נוטים להעביר את האחריות לגורמים המטפלים, למעשה האחריות המרכזית ביותר קיימת אצל האדם עצמו. המטופל נעזר בגורמים המטפלים, אבל למעשה מטפל בעצמו. יש מצבים בהם ההתמודדות עם הפסוריאזיס מובילה אנשים לבחון את דרך החיים שלהם, בעיקר כאשר מבחינים בקשר בין אורח החיים לבין התגברות המחלה. לעיתים רמת מתח גבוהה, לחץ בעבודה ללא מנוחה ורגיעה, כעס וחוסר שקט נפשי, מתח בחיי משפחה מהווים גורמים משפיעים וכדאי לנסות ולטפל בהם. יחד עם זאת חשוב לציין שלא תמיד קיים קשר ישיר בין אורח החיים להופעת הסימפטומים. על המטופל מוטלת האחריות לבחון נושאים אלו ולטפל בעצמו. 

 

 

סיבוכים והשפעות אפשריות של הפסוריאזיס על המצב הנפשי

 

אתם לא אשמים ולמעשה אף אחד לא אשם

 יש חולים המפתחים תחושות אשמה ביחס לפסוריאזיס. תחושת האשמה קשורה להפנמה של הרעיון עליו כולנו מתחנכים לפיו אם משהו רע קורה מישהו אשם. לעיתים הקושי לשאת את חוסר האונים והמחשבה שמשהו רע קורה ללא שליטה, מוביל לתחושה כי מישהו אחראי למצב. תחושה זאת עלולה להוביל לאשמה או האשמה. האשמה היא לעיתים ואריאציה של כעס, שגם הוא דרך להתמודד עם חוסר האונים.  לאשמה השלכות קשות והיא עלולה להוביל לדיכאון,  האשמה של הזולת עלולה להוביל לכעסנות יתר.

  

אל תתביישו, אתם לא מצורעים.

 החברה בה אנו חיים מעריצה יופי ומגנה סימנים של חוסר אסטטיות. אין ספק שהנגעים אינם מאופיינים באסטטיקה וביופי, וחשיפה של הנגעים עלולה לעורר בזולת רתיעה ולעיתים אף תחושות של דחייה. אינני חושב שיש צורך בהכרח לחשוף ולהתפאר בנגעים. יחד עם זאת חשוב לזכור שהאופן בו כל אחד וכל אחת מתייחסים לנגעים משפיעה ומשליכה על האופן בו אחרים מתייחסים לאותם נגעים. תחושת הבושה וההסתרה עלולה לגרום לרגישות גבוהה מאד ביחס לאופן בו אחרים מתבוננים בכם ולגרום לגישה של הימנעות או הסתגרות.  לכל אדם יש חסרונות ו"פגמים" – הבושה עלולה להיות אויב שפוגע באיכות החיים יותר מאשר הנגעים עצמם.

 

אתם רשאים להפיק הנאה מגופכם, ממיניות וממגע

 הפסוריאזיס פוגע בעור ובאסטטיקה של הגוף. עלולים להיות סיבוכים שקשורים ליחס של אדם לגופו. יש לדוגמא מטופלים שכועסים על הגוף הבוגדני, יוצרים סוג של ניכור לגופם, מתקשים לקבל את העובדה שהגוף אינו יפה כפי שהיה. יש החשים בושה ותחושה של דחייה ואפילו גועל בחלקים בגופם. כאשר אדם חש כך כלפי גופו הוא מתחיל לפתח הרגשה שהוא אינו ראוי למגע, לאהבה גופנית. במקרים רבים אנשים המפתחים סוג כזה של תחושות היו פגיעים עוד קודם להתפרצות הפסוריאזיס למצב רגשי כזה. חשוב לחזק את הידיעה שהפסוריאזיס, בעיקר כשהוא מטופל אינו דוחה, כפי שהאדם  החולה חושב ביחס לעצמו וכי הוא ראוי למגע. ואכן, מגע מאדם אוהב יכול לתת אישור לכך. לעיתים יש צורך בעזרה פסיכולוגית בתהליך ההתמודדות עם הנושא.

 

פסוריאזיס והשפעות על דימוי עצמי וערך עצמי.

הגוף ודימוי הגוף מהווים בסיס חשוב לאופן בו אדם תופס את עצמו ומעריך את עצמו. לדימוי העצמי ולהערכה העצמית יש השלכות מרחיקות לכת על כל תחומי החיים. אדם שמעריך את עצמו יוצר קשרים בינאישיים בקלות רבה יותר, מגיע להישגים טובים יותר בעבודה ומרגיש טוב עם עצמו. לפסוריאזיס עלולה להיות השפעה שלילית על הדימוי העצמי ועל תחושת הערך העצמי. השפעה זאת יכולה להיות קשה במיוחד אצל אנשים עבורם המראה החיצוני מהווה גורם מרכזי מאד בהערכה העצמית או אצל אנשים שממילא רמת הפגיעות שלהם בתחומים אלו הייתה גבוהה. במקרים אלה הפסוריאזיס עלול להיות זרז לתחושות קשות של חוסר ערך ואפילו לדיכאון. מצבים אלו יכולים להיות זמניים ולהשתפר כאשר המצב הגופני משתפר ולעיתים יש צורך בעזרה פסיכולוגית מקצועית.

 

 פסוריאזיס וכפייתיות

 בפרקים הקודמים עסקתי בנטייה להזנחה ובחוסר התמודדות. מצד שני קיימת אצל אחדים נטייה להתעסקות כפייתית בפסוריאזיס, בנגעים ובטיפול. ההתעסקות הכפייתית דורשת אנרגיה רבה ומידת התעסקות שאינה מותירה מספיק מקום לעיסוקים אחרים. האדם הכפייתי בודק באופן מתמיד את הנגעים, מידת השינוי שבהם. בוחן את גופו במידה לא סבירה בחיפוש אחר נגעים. בדרך כלל נוטה להסתיר את עצמו בגלל הבושה. חרד במידה מוגברת מהופעה חוזרת של המחלה. החרדה והדאגות להשלכות של ההופעה המחודשת אינם נותנים מנוח. במקרים רבים החרדה והעסוק הכפייתי מהווים בעיה אשר פוגעת באיכות החיים ומצריכה טיפול מקצועי.

 

פסוריאזיס בגיל ההתבגרות

 גיל ההתבגרות הוא גיל בו מתעצבת האישיות. קיים עיסוק רב בגוף ובהשתנות של הגוף, מתחזק ומתגבש הדימוי הגופני, הדימוי העצמי ותחושה הערך העצמי. בגיל זה הצעירים והצעירות רגישים מאד להופעה החיצונית, למידה בה הם מקובלים בחברה, ליצירה של קשרים חברתיים וקשרים זוגיים. ללא ספק גיל ההתבגרות הוא גיל בו לפסוריאזיס עלולה להיות השלכה שלילית. במקרים בהם הפסוריאזיס אינו מפושט או מצוי תחת שליטה טיפולית, מידת ההשפעה תהיה פחותה. במקרים בהם הפסוריאזיס מפושט עלולה להיות השפעה רבה יותר. במקרים אלו יש חשיבות רבה להתייעצות עם פסיכולוג מקצועי. בדרך כלל,  מדובר בהתייעצות קצרה ולעיתים יש צורך בטיפול פסיכולוגי ממושך יותר. יחד עם זאת חשוב להורים לדעת כי התגובות בגיל ההתבגרות נוטות להיות קיצוניות וסוערות ולכן יש אפשרות שהתגובה לנגעים של הפסוריאזיס תהיה חסרת פרופורציות ובעלת עוצמה מוגברת, גם כאשר הנזק הרגשי של הפסוריאזיס אינו רב.   

 

 פסוריאזיס וחיפוש בן/בת זוג

 יש אנשים עבורם יצירת קשר זוגי וחיפוש בן/בת זוג הוא תהליך לא מסובך, ואולם אצל רבים מאד תהליך זה מורכב ומעורר חששות מדחייה, פגיעה, אי הצלחה. בתהליך יצירת הקשר יש חשיבות רבה לאופן בו האדם תופס את עצמו ואת מידת האטרקטיביות שלו/ה. במקרים בהם אדם חרד שמא הפסוריאזיס יהווה אבן נגף ויפגע בסיכוי להיתפש כאטרקטיבי עלול להיווצר קושי בתהליך. מעבר לכך, רבים חשים חשש ממצב בו "ייאלצו" לחשוף את גופם ואת הנגעים. הפחד הוא מדחייה.  חשוב לזכור שהנגעים מהווים פן אחד ולא מרכזי ואם בן או בת הזוג הפוטנציאלי דוחה אתכם בגלל הנגעים הוא לא ראוי לכם.   

 פסוריאזיס כתירוץ לכל בעיה

 הפסוריאזיס יכול להיות תירוץ טוב לכל בעיה ולמעשה כדרך של הימנעות מהתמודדות עם הבעיות האמיתיות. משפטים כמו " אף אחד לא רוצה אותי בגלל הפסוריאזיס", " אין לי סיכוי בראיון עבודה בגלל הפסוריאזיס", " יחסי המין שלי דפוקים בגלל הפסוריאזיס", "אי אפשר לאהוב אותי בגלל הפסוריאזיס", "החיים חרא בגלל הפסוריאזיס", "אני לא מיליונר בגלל הפסוריאזיס" , ועוד אינסוף בעיות "בגלל הפסוריאזיס". אדם אשר מתרץ כישלונות בחייו בגלל הפסוריאזיס יעדיף לעיתים להימנע מטיפול מוצלח, שכן אם הטיפול יצליח ייעלמו לו התירוצים והוא ייאלץ להתמודד עם הסיבות האמיתיות לחוסר ההצלחה. חשוב לזכור שפסוריאזיס הוא סופו של דבר רק פסוריאזיס.